Josh Josh Grandes הדליק/ה נר לזכרו ב-15/07/2015: "Hi,
I visited your website and figured I could help you optimizing it for all mobile devices.
Our experts have extensive knowledge of all latest innovations providing the best in mobile-optimized web performance and security.
We would gladly design mobile-optimized landing pages for any of your online campaigns if needed.
Please let me know if you find this interesting.
All the best,
Joshua Grandes
AgentGrpahics.
Email - josh@agentgraphics.com".
כנענית ריבלין הדליק/ה נר לזכרו ב-26/04/2015: "אני יודעת שאתה שומר עלי מהמקום בו הנשמות הטובות הולכות....ואני לא אשכח אותך לעולם".
ידענו/ כנענית ריבלין
אתמול שוחחתי עם רז "שיחה נוסח זמנים אלו"...התכתבנו בווצאפ וכתבתי לה דברים עליך עלי עלינו...סיפרתי לה שלא משנה באיזה מצב היינו. היו לנו קודעים ביננו שידענו איך כל אחד מרגיש ומה הוא צריך.......גם סיפרתי לה על התחושות המרגשות שעוברות בי כאשר היא דואגת לי אני יודעת שהדאגה שלה אמיתית...ככה אבא היה דואג לי אצלך זה תמיד היה אמיתי....או "לא" בכלל.....אין ביושרה שלך אמצע...משהוא לא החלטי...ברור וכן מוטי ריבלין אנחנו מתגעגעות אל כל מה שאתה....ואני יודעת ללא ספק שאתה יודע מה קורה איתנו ושומר כמיטב יכולתך עלינו...."יום הולדת לך היום"....היית מאמין?...62 ?
7 שנים/ כנענית ריבלין
7 שנים... אבל שום זיכרון לא מיטשטש - לא דמותך המצחיקה-הפרצופים - הדאגה-היכולת שלך להקשיב למצוקות לחלוק בדברים הטובים והפחות טובים..... שנים רבות מידי של..... ואתה חסר
"ממי קטנה שלי..."/ כנענית ריבלין rivlin (אהבת חייו)לקריאה
"ממי קטנה שלי..."/ כנענית ריבלין rivlin
ממי קטנה שלי......כך מוטי היה קורא לי..חלפו להם 6 שנים מאז פטירתו...היום גיסתי שולחת לי SMS וכותבת...קטנב תוכלי להכין סלט למפגש המשפחתי אחרי בית העלמין..."קטנה."..אני מזמן לא ..אבל זה הצטלצל לי כמו בימי האהבה הגדולה שלנו
השנים לא משכיחות ולא מרפאות דבר יקירי. ואני מה נותר לי אם לא להתרפק על זיכרונך ואתה לא מרפה לשניה , אתה בא לי בכל היזדמנות. השנה אירגנתי לך את השיר הזה. בטח תאהב אותו
אך,,,איפה,איפה הם,,,החברים ההם,,,?/ עבריה , (כרמלית) ברגר צור ,
הי מוטי ,אתה שם למעלה ,תגיד איך החיים שם ? איך "למעלה"איה צבעים רואים שם ,ומשם ? ואיזו "מוזיקה" אתם שומעים שם? הי מוטי אל תגיד לי שאין שום מוזיקה שם,,ואם אין וואללה בעאסה,,?! אז מה קורה שם ברוב היום ? אל תגיד שמשעמם ,,,ושקט,,,ושאין שום "ריקוד מושחט",,,מוטי כל מה שקורה ,ואיך זה קורה שם למעלה ,,,שווה שיחה בינך לבני ,,,ואילו כאן ,לא אלאה אותך בסיפורים ,,,כולנו "גם" מתבגרים ,,,שלא לדבר על כל אחד "ותחלואיו",,,לא קל לשנות או להשתנות ,ולכן כל מי שהיה נחמדנשאר נחמד ,,ומי שחי את חייו בשקר ,נשאר,,,אז מוטי ,השינוי הכי הכי היא העובדה שאתה סבא,סבא לנכדה יפהפייה העונה לשם א-ו-ר,,וכנראה כשמה כן היא ,אור לליוש שלך ,לי היפה ,,,מרז לא שמעתי זמן רב ,,,ולגבי השאר ,,,אתה מכיר אותם טוב ממני ,ומן הסתם מעודכן גם ,,,ולכן לא אוסיף ,עד כאן להפעם ,שמור על עצמך ,,ושיר לי שיר גם משם למעלה ,,לא יתכן שלא ניתן ,נ,ב, אתה הרי טוב במעשים ,,ולא בסתם מילים ,,אז לכולנו ,ואני שולחת לך מכאן את ה-פינק פלויד,,,נ-ו-ח ל-ך,,,
שנה שלמה, ערב ערב, אני יושב וכותב למוטי ולכם את זה. פתחתי ומחקתי וחשבתי שזה לא במקום, וזה לא הולם, וזה לא מכובד מספיק, ואת זה דוקא כן חשוב וכדאי לציין או להגיד.
אם רק מוטי היה פה היום לשמוע, להגיב , כדי שאדע שזה בסדר. הלוא לא היה עולה על הדעת שננסח את זה ביחד והיום אני צריך לנסח את זה לבד.
דבר אחד מן השיחות שהיו לי עם מוטי במהלך השנה הזו , ברור לי וזה שהוא רצה שזה יהיה מכובד. שזה לא יהיה עצוב אבל גם לא צריך להתלוצץ, ולדאוג שאיש לא יפגע , כי מה שאני יכול לאמר כשאני לבד איתו אולי לא כדאי להשמיע כאן ובטח גם לכם יש הדברים שאתם משאירים רק לכם ולו.
שנה שלמה עברה בסימן אבל.....
השנה הזו אולי היתה כזו גם אם מוטי היה .....אבל ....
השיגרה מתכנסת אל המקום שבו נותר חלל, לכאורה שיגרה אבל החלל קיים והצלקת נותרת, ותחושת ההחמצה קיימת ותמשיך להתקיים.
אולי כעסנו ואולי סלחנו. אולי שאלנו ואולי גם מצאנו תשובות בכל מיני מקומות, היטלנו ספק במהלך הדברים או קבענו שככה וככה קרה.
בעובדה שאנחנו כאן היום במקום שבו גם אתה נמצא. פתאום הביטוי שבשמיים ובארץ מקבל משמעות שונה. ואתה פותח שערים ופצעים שכאילו הגלידו אך הם לא.
ההתכנסות הזאת שלנו כאן היא הדבר הכי קרוב שאנחנו יכולים לעשות כדי לחוות אותך. לקחת את כל הרסיסים ולחבר אותם ביחד לרגע אחד משותף של אהבה אליך מעבר למה שיקרה במהלך השנה הבאה עד שניתכנס שנית.
לא קל להגיד את הדברים ובטח לא לכתוב אותם אך אתם מספיק קרובים ויודעים שהכל נאמר מאהבה ומהרצון לשתף אתכם בשנה הזו שעברתי אני ועברתם אתם.
אנחנו המשפחה החברים והמכרים של מוטי וכל אחד מכיר פן אחר וצד אחר וכולנו כשאנחנו ביחד אנחנו כל מה שהוא היה,אבל אנחנו ביחד אף פעם לא נוכל להיות הוא .....
ובכוונה לא ציינתי ולא אמרתי את הדברים במפורש כי אני עדיין לא מוכן להודות ביני לבין עצמי .......
רק משפט אחד יש לי להגיד לך מוטי והמשפט מכה בי שוב ושוב ....... היינו אמורים להזדקן ביחד ואנחנו עוד לא לגמרי התבגרנו..... ושוב לא אקרא לך מרדכי ואתה לא תקרא לי נפתלי
ונמשיך להיות דני ומוטי ורק ביננו בערב כשאני מעלה אותך על המסנג'ר ההוא שלי נחזור ונהיה מרדכי ונפתלי
ואנחנו נתפזר מכאן ואתה דאג להיות זמין כי כבר הערב אני מתקשר.....
אוהב אותך הרבה ואוהב אותכם על מה שאנחנו היינו למוטי..... וצר לי עליו וצר לי עלינו.
אני לא זוכרת את עצמי מקשיבה למשהו שביקשת ממני לעשות. אולי כי הייתי קטנה מדי ואולי כי הייתי רחוקה מדי.
שנה שעברה בדיוק, בפסח, ביקשת מאיתנו שלמרות שאנחנו רחוקים מלהיות שומרי מסורת, שנשמור על המסורת הזאת של ביחד. היום הבנתי שכנראה זה באמת הביחד היחידי שהכרתי איתך. אני מנסה לשחזר תמונות מהערב ההוא, ששיחררו אותך מבית החולים בבקשה מיוחדת.
ישבת בקצה השולחן הקטן הזה, של המשפחה הקטנה והמוזרה הזאת שיצרת.
רזה כל כך, חיוור כל כך וכל כך כל כך עייף. בקושי יכולת לאכול, אתה שתמיד אכלת הכל, אף פעם לא היה איכפת לך מה זה ואיך זה. העיקר שזה נלעס ומשביע. זאת הייתה בדיחה כזאת, איך אתה אוכל הכל.
בקול השבור שלך, דאגת שכולנו נשאר יחד, אמרת שאתה מקווה שנהייה יחד גם בשנה הבאה... כששמעתי אותך הדמעות חנקו לי את הגרון ועכשיו הן יוצאות... עכשיו כשאני מתגעגעת אליך כל כך, אולי בפעם הראשונה בחיי.
גם היום אני לא מקשיבה לבקשה שלך.
המחלה הרעה הזאת לקחה לי אותך ולמרות שאף פעם לא ממש הרגשתי שאתה שלי,עכשיו אני רוצה אותך בחזרה. אני רוצה לדבר איתך, אני רוצה להגיד לך שאני אוהבת אותך. אני רוצה שתגיד לי שאתה אוהב אותי. מה אתה חושב עלי. שתחבק אותי. אני רוצה לדעת מי זה אבא שלי.
אני לא מאמינה שאתה לא כאן.
אני יודעת עליך ש:
שנאת את מרגלית צנעני והכל עובר חביבי, עבדת בסונסטה אילת, גרת בקראוון אצל נילי,גרת תקופה בדרום אפריקה, משפט שאמרת : "נו ניו גוד ניוז", אהבת את מכבי ת"א, לא סבלת את הצבע אדום, אהבת לשיר, אהבת מוסיקה מאוד, אהבת את "מה יש" של ארז טל ואברי גלעד, היית ידיד של שירה גרא, אהבת את ניר, אהבת להיות לבד, אהבת לעשן, אהבת את אמא מאוד, ידעת להכין שקשוקה מעולה, היית מ"כ בצבא, קפצת מהמרפסת של נילי כשהיית קטן, לא הלכת לים בגלל הפסוריאזיס, אהבת את פולי, אהבת קפה שחור, היית אלרגי לחלב, אהבת לשבת ביהודה הלוי, אהבת לאכול קוסקוס אצל הדריקסים, אהבת את ההנחה של "חייה ותן לחיות", אהבת את טינה טרנר והיית בהופעה שלה, אהבת את אמסטרדם, הערצת את צבעוני שחור, הילד המועדף עליך היה שי, תמיד היה לך קיסם שיניים, אהבת ללכת עם וסטים מלאי כיסים, ידעת לספר בדיחות בלי להרוס אותן, סבתא שלי הצחיקה אותך, תמיד הסתפקת במועט, אכלת חזיר בכיפור, עקבת אחרי משחקים של טלי, נתת לשכן שלך לשמוע מוסיקה בקולי קולות, לא יכולת לחזור לאילת אחרי שעזבת אותה, אהבת לעשות פרצופים, היית ישר כמו סרגל...
לקריאה
סגור
